סוף היום השני לאתגר שלקחתי על עצמי. אז כמובטח, הנה הדיווח היומי:
כמו אתמול, גיליתי שרק לשבת לכתוב דורש מאמץ. ובכל זאת, שכנעתי את עצמי שאני יותר חזק מזה, שאני לא מתכוון לנסיבות היום שלי להמשיך להכתיב לי מה אני יכול או לא יכול לעשות.
כיוון שלא מצאתי זמן לשבת ולכתוב בנוחות, החלטתי לנצל את הזמן בתחבורה הציבורית כדי לעבוד. מיד לאחר שעליתי לאוטובוס שלפתי אזניות, שלפתי מחשב והתמסרתי למלאכה. אמנם זה קנה לי רק כשעה-שעה וחצי של עבודה יעילה, אבל זהו זמן שלא הייתי מקבל או משקיע בכתיבה בנסיבות אחרות. לאחר שישבתי וקראתי את מה שכתבתי, אפילו הייתי די מרוצה, כך שאני לא מתלונן. בנוסף, קיבלתי רעיונות שנראים לי ממש טובים להמשך הכתיבה. לא יכול לחכות למחר כדי לבחון אותם ולגלות לאן הם מובילים.
כפי שכתבתי קודם, מי שחש/ה צורך בדירבון דומה, מוזמן/ת להצטרף לאתגר בכל שלב.
#100daysofwriting
בתמונה: ספל הכתיבה החביב עליי, ממנו אני שותה גם ברגעים אלה ממש, למרות שאני לא מחשיב את הדיווחים על הכתיבה ככתיבה, כי אחרת אף פעם לא הייתי יוצא מזה.
