טוב, התוצאה הסופית להיום היא בערך 200 מילה. לא מרשים במיוחד עד שלוקחים בחשבון שבשעה טובה סיימתי להשוות ולאחד את הגרסאות השונות של טיוטות הפרק לגרסה אחת, ורק אז המשכתי קדימה למלאכה היותר מספקת של הכתיבה.
נשאלתי למה אני מבזבז את הזמן שלי עם התמונות והטקסט של הפרויקט הזה, כשיכול הייתי לנצל את הזמן הזה לכתיבה. האמת? זה גרם לי להרגיש צביטה של אשמה. מצד שני, כשאני חושב על זה, האם יכול הייתי לנצל את הזמן הזה כדי להספיק יותר כתיבה? ואם הייתי יכול, הייתי עושה זאת? סביר להניח, אבל אני לא יודע אם הייתי עושה זאת עם אותה התלהבות מחודשת ומוטיבציה, ואני די בטוח שלא הייתי נהנה מזה באותה מידה. אבל האם זה לא חלק חשוב מהעניין? ליהנות גם מהדרך? לחלוק אותה, לתת ולקבל השראה? בכל מקרה, כנראה שזה חשוב עבורי, כי הנה אני, עושה את זה. וגם אם זה לא בדיוק האימג' שיש לאנשים (או אפילו לי עצמי) של האדם הכותב, כל עוד זה יעבוד, אני סבבה עם זה.
#100daysofwriting
