אלברט איינשטיין אמר: לא צריך באמת לדעת שום דבר, חוץ מהדרך לספריה.
פעם כתבתי דמות של מהנדס. חשבתי לעצמי, 'נו מהנדס מכונות, זה די ברור, עובד עם מכונות'. הכול דווקא זרם בקלות עד שהגעתי לסצנה במפעל שלו – לא היה לי מושג אפילו באיזו מילה להשתמש, מה בעצם הוא עושה? אני לא זוכרת בוודאות, אבל יש מצב שכתבתי "הוא הינדס את המכונה". זמנים אפלים.
למה עושים מחקר לספר?
שתי סיבות מאוד חשובות:
א. כל עוד אתם לא כותבים ספר על עצמכם, שמתרחשים בו רק דברים שקרו לכם ממקור ראשון – אין לכם באמת איך לדעת על מה לכתוב.
ב. ראו את תשובה א'
אני לא יכולה לספור כמה אנשים באו אליי עם שאלות לגבי סיפור שהיה בעייתי אך ורק בגלל שלא חקרו את הנושא מספיק. או בכלל.
מחקר הוא הידע, העובדות והרעיונות שאתם צוברים לגבי כל דבר שאתם לא מבינים בו וזה יכול להיות ה-כו-ל בספר: אם למשל הגיבור שלכם נוסע לארץ שלא הייתם בה – אתם חייבים לדעת איך המקום נראה, לבדוק מפות שלו, לדמיין איפה הגיבור גר ואיך הוא מסתדר עם השפה שם ואיפה הוא אוהב לאכול צהריים ואיזה אוכל יש שם. האם יש לו מקצוע שאתם לא מכירים מניסיון אישי, האם יש לו מחלה שלא נתקלתם בה. האפשרויות לפערי הידע הן אינסופיות.
בנוסף, אם אתם תקועים עם הסיפור שלכם, רוב הסיכויים שאם תקראו על הפרויקט או על הנושא שבו אתם מתעסקים יעלו לכם יותר רעיונות. מידע מייצר רעיונות, נקודה.
אם תדעו יותר יהיה לכם יותר חומר לעבוד אתו, יותר צעצועים לשחק איתם.
מה דורש מחקר?
שוב, כל מה שאתם לא מבינים בו. מומלץ להשתמש בחוק של "אם יש ספק – אין ספק". מה שאתם יודעים בערך – אתם לא יודעים מספיק.
תמיד עדיף שתדעו יותר מדי ולא פחות מדי. מה גם, שכל ידע או מחקר או מאמר נותן עוד רעיונות עוד פרטים ועוד מחשבות חדשות על הנושא שיכולים לעשות את הסיפור מעניין יותר, דברים חדשים שלומדים תמיד פותחים את הראש וכל ידע חדש ומחשבה חדשה הם מבורכים כשאתם באים לכתוב סיפור.
איך מתחילים במחקר?
מחפשים רשימת ספרים מעניינים בנושא הזה, מחפשים מאמרים באינטרנט, נפגשים עם אנשים שמבינים בזה ושואלים אותם שאלות (מניסיוני, אם מזמינים אנשים לקפה, הם יענו כמעט על כל שאלה שתרצו). ככל שתדעו יותר על מי ומה שאתם כותבים, הסיפור יהיה יותר אותנטי, יותר קוהרנטי ומלא יותר בפרטים. בהתאם לכך, הוא גם יהיה יותר אמין ומעניין.
הדבר חשוב פי כמה כשמדובר בז'אנרים כמו מד"ב, פנטזיה או מציאות חלופית. כשאני כותבת סיפור בסוגת ההיסטוריה החלופית, גם אם מדובר בסיפור קצר שרוב הפרטים לא ייכנסו אליו, אני לוקחת את המידע שצברתי, מחליטה על חוקים שיתאימו לאלטרנטיבה שבמציאות הסיפורית ומשליחה מכך על האופן בו החוקים השונים משפיעים על הכול – החברה, התא המשפחתי, מערכת החוק והמשפט, פסיכולוגיה אנושית וכיו"ב.
גבולות המחקר
ישנם סופרים מסורים שעושים מחקר במשך חודשים על גבי חודשים, הם מראיינים אנשים, נוסעים למקומות, מתנסים, טועמים ומנסים להכיר בצורה הטובה ביותר את מה שעובר על גיבוריהם ואת עולמם.
חישבו על מל גיבסון בסרט "מה נשים רוצות". מל משחק פרסומאי רודף נשים דוחה כזה, שצריך לכתוב פרסומות לתכשירי נשים, וכדי לכתוב על זה, הוא מנסה את כל התכשירים בעצמו – איפור, שעווה לרגליים, סבון אמבטיה וכו' – זו מחויבות, אנשים.
אבל עם כל הכבוד לחשיבות המחקר, חשוב לא פחות לדעת מתי להפסיק ולהתחיל לכתוב. לעתים קרובות אנשים משקיעים אנרגיה כה רבה במחקר, שהם מאבדים את העניין (או את האומץ) כבר בשלב זה ונוטשים את הרעיון. חבל. צריך לדעת מתי הגיע הזמן להתחיל באמת. את המחקר אפשר להמשיך תוך כדי הכתיבה, וגם למחוק ולערוך אפשר תמיד.
