מתקשים בבניית דמויות מלאות ואמינות? כתבה רביעית בסדרה מאת מעיין סולמי

עשיתי פעם שאלון דמות שכלל 50 שאלות. הייתי בטוחה שאני יודעת עליה הכול, וכשהתחלתי לכתוב את הסיפור לא הצלחתי להתקדם מעבר לעמוד הראשון. לא ידעתי איך לנסח את הדברים שהיא אמרה – היא נשמעה בדיוק כמוני. כשתיארתי איך היא נראית – באופן מפתיע, היא נראתה כמוני.

זה באמת לא פשוט. התהליך של הבנייה לא היה יסודי, ולכן לא כתבתי דרך עיניים של דמות אחרת, אמיתית, שהיא ישות בפני עצמה – כתבתי כמוני. זה מה שמביא אותי לשיטה הראשונה שאני מקפידה עליה:

 

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

בעיניי, זה מה שמבדיל דמות בינונית מדמות מעולה. ככל שיש יותר פרטים הדמות שלכם תהיה יותר אמיתית, יותר מעניינת ויותר מעוררת אמפתיה. סופרים מגיעים לפרטים קטנטנים – דברים שעושים אותנו אנחנו – אוכל שאנחנו אלרגיים אליו, מי העליב אותנו בכיתה ב', במי אנחנו מתאהבים, איזה מזל אנחנו, איך אנחנו אוהבים לחגוג יום הולדת, מה אנחנו לא אוהבים בגוף שלנו.

 

תעצרו רגע ותבנו לדמויות שלכם ביוגרפיה אמיתית: אילו אנקדוטות הדמויות האלה היו מספרות בדייט ראשון? איזה סיפורים מפורסמים נשארו איתן, טובים או רעים? אילו אובססיות מוזרות יש להן? סודות, חולשות וחזקות, פחדים וחרדות.

 

בפרטים השליליים כדאי במיוחד להשקיע. הרגלים מגונים או סטיות, בעיות דיבור וערכים מעוותים הם שמייחדים את הדמות. חשבו על חניבעל לקטר, הקניבל ב"שתיקת הכבשים", ג'ופרי מ"משחקי הכס" או אפילו וולדמורט ב"הארי פוטר". אלה דמויות ייחודיות ואייקוניות שנחקקו בתודעה הספרותית כי הן יוצאות דופן – בלי קשר לז'אנר שהן שייכות אליו, ותודו שכמה שהן יותר מחורפנות – אנחנו יותר אוהבים אותן.

 

לא כל הפרטים חייבים להופיע בתיאור הדמות או בספר בכלל. הם יכולים לבוא לידי ביטוי בלי לציין אותם. גם אם אין להם ביטוי ברור בטקסט, מספיק שהפרטים בונים את הדמות כך שתהפוך ליותר מסך החלקים שלה.

 

שבירת סטריאוטיפים

מאוד קל ליפול בפח הזה. כל החיים שלנו אנחנו מכניסים אנשים לקופסאות מוגדרות ושמים עליהם תוויות. זה לא מעניין בתהליך הכתיבה או בתהליך הקריאה. ובין כה אין אף אחד שהוא סטריאוטיפ מושלם. קל במיוחד ליפול לזה כשכותבים דמויות משנה (כמו הורים או סבים, או החבר\ה הכי טוב\ה) אבל חשוב מאוד לתת לכל דמות ייחודיות. גם במקרה הזה סיעור מוחין של אסוציאציות יכול מאוד לעזור.

 

דוגמה מושלמת לזה, דווקא מהטלוויזיה, היא קמרון טאקר מ"משפחה מודרנית".

צפייה במשפחה מודרנית לימדה אותי המון על אפיון דמויות, כי הן מאוד שונות זו מזו – לכל אחת מהן יש את הניואנסים שלה, את הדיבור שלה, את סוג ההומור שלה.

קמרון טאקר נשוי למיטשל פריצ'ט, ויחדיו הם מגדלים את בתם המאומצת מוויאטנם. מה שמעניין בקמרון הוא שמצד אחד הוא סטריאוטיפ יומיומי של ההומוסקסואל: יש לו מניירות של אישה, הוא עדין, אימהי, רגיש, דרמטי וזורק רפרנסים של מחזות זמר בכל הזדמנות.

מצד שני, הסטריאוטיפ הזה לא מחזיק כי יש לדמות כל כך הרבה יותר מאפיינים יוצאי דופן ששוברים אותו. הוא גדל בחווה, הוא גידל בעלי חיים ויודע מה זה להתלכלך, הוא שיחק פוטבול ונעשה מאמן פוטבול, הוא צופה ספורט מושבע, והוא עבד הרבה זמן כליצן. כל הדברים האלה יחד יוצרים דמות יוצאת דופן שלא מזכירה שום דבר אחר – זה מה שאנחנו רוצים שדמות תעשה.

 

מבחן מאיירס בריגס

מבחן מאיירס בריגס בוחן סוגי אישיות פסיכולוגיים. זהו שאלון אישי, שבאמצעותו ניתן מודל מתוך 16 מודלים אפשריים, שמאגדים בתוכם כמה תכונות מפתח באישיות.

המבחן כולל מאפייני אישיות בסיסיים, כמו: מוחצנות ומופנמות, חשיבה רציונלית לעומת אמוציונלית, רצינות לעומת אופי משעשע. מדובר בשלד בלבד, אבל זה בסיס טוב לבנות עליו.

ביצוע השאלון בתוך הדמות שלכם יכול לעזור לכם מאוד ולאפשר לכם לגלות עליה דברים חדשים. אתם לא חייבים להשתמש בהם, אבל זה יכול לתת רעיונות לקטלוג האישיות של הדמות שלכם.

 

מתי אדע שעבדתי מספיק על הדמות?

בעיניי, בנייה של דמות מאפס, עד ליצירת אישיות זהה לזו של אדם מלא, אינה משהו שאפשר לעשות בשלמות אף פעם. אבל זו גם לא המטרה. בעיניי, השאיפה היא להיות מסוגלים לנהל שיחה דמיונית עם הדמות הזו, ולהיות מסוגלים להבחין בין הדמות הזו לעצמכם. בין האמונות שלה לשלכם ובין השאיפות שלה לשלכם.

כמובן שבסופו של דבר, כל דמות מתבססת עליכם, היא חלק מכם והיא לעולם תהיה כזו, אבל היא לא צריכה להיות אתם. כשתגיעו לשלב הזה, אני מאמינה שתוכלו באמת לכתוב את הסיפור מתוך הדמות ולסמוך שהיא תישמע אותנטית.

 

חשבו ברצינות על הדמויות שלכם, גם להן מגיע "לחוות" חיים מלאים, טרגדיות, אהבות אכזבות… בקיצור – הן צריכות להיות אמיתיות. חישבו על עצמכם. מה יש לכם שלדמות הזו אין? איזה נדבך שכחתם שאתם יכולים להוסיף לדמות? אל תפחדו להעניק לה חולשות, דברים שמביכים אותה, מכשולים, תכונות רעות. זה מה שיעשה אותה מעניינת, וזכרו:

 

"מה שאנשים מתביישים בו – הוא בדרך כלל סיפור טוב."

פ' סקוט פיצג'רלד