פראיירים אולי לא מתים, אבל חלומות כן. מלכודות רבות ממתינות לכותבים מתחילים ועליכם להכיר אותן כדי להתגונן ולגונן על חלומכם.
תהפוכות רבות עוברות על תחום המו"לות בעשרים השנים האחרונות. מה שבתחילת הדרך נראה כמגמה מדאיגה, הפך עם השנים לוודאות מתסכלת. מספר האנשים ששולחים את ידם בכתיבה רק גדל. מנגד, תנאי השוק בעולם בכלל ובישראל בפרט, מובילים הוצאות להמעיט בפרסום יוצרים ויוצרות חדשים. אלא שאז, בערך בעשור האחרון, ובעיקר בשל הצמיחה הטכנולוגית ומהפכת האינטרנט, הופיע קודקוד נוסף, בשם "הוצאה עצמית", שהפך את הקו שבין כתיבה ופרסום למשולש. משמעות הדבר שלפתע על חברי קודקוד הכותבים לבחור בין שתי דרכים – הוצאה עצמית, או הוצאה "קונבנציונלית".
על הוצאה עצמית ועל יוהרה
כאשר תופעת ההוצאה העצמית החלה לצבור תאוצה, היא זכתה לכינוי הלא כל כך מחמיא, "Vanity Press", כלומר – "הוצאת יוהרה". מה שעומד מאחורי הכינוי הוא שהוצאה עצמית הפכה למסלול המועדף על כותבים שרצו להוציא את ספריהם ויהי-מה, ולו כדי שיוכלו להגיד שהם סופרים וכדי שיוכלו להציג לעצמם ולעולם ספר שעליו מתנוסס שמם. כותבים מסוג זה נחשבו – ונחשבים עדיין – לאנטיתזה לכל הכותבים שנאבקים במסלול הרגיל בדרך להתקבל ולהצליח במסגרת הוצאה "אמתית".
האם כל מי שמוציאים ספרים בהוצאה עצמית הם יהירים? מובן שלא. יוצרים רבים פשוט רוצים להפוך את חלומם לחפץ ממשי בעולם. אין להם אשליות שמישהו מחכה לספרם ושההצלחה ממתינה להם מעבר לפינה. אחרים, רוצים בסך הכול להוציא ספר עבור המשפחה והחברים. זוהי מתנה ומזכרת נפלאה ומושקעת מעומק הלב. הם לא מצפים לראות את ספרם בסטימצקי או בצומת ספרים. הם גם יודעים שלעולם לא יכסו את ההשקעה הכספית. כל זה לגיטימי. אפילו הוצאת ספר מתוך יוהרה זה לגיטימי (גם אם מאוד לא מומלץ). הבעיה מתחילה ברגע שנכנסים ל"שוק האשליות" – המקום אליו הולכים חלומות רבים כדי למות, גם–ובעיקר–כשבעליהם לא יודעים זאת.
שוק האשליות
בסופו של דבר, גם הוצאות ספרים הן גופים מסחריים. כדי לשרוד, עליהן להיות רווחיות כלכלית. לכן, אין פלא שהן מאוד-מאוד זהירות בבחירת כתבי היד אותם הן מקבלות על עצמן להוציא. בפרק הזמן שבין קבלת הספר לפרסום ועד יציאתו אל חנויות הספרים, כתב היד יעבור עריכה, הגהה, עיצוב, עימוד, עיצוב כריכה, דפוס… וכל זאת בלי לומר מילה על השקעה בפרסום וביחסי ציבור, שמתחילים עוד בטרם הספר הראשון יוצא ממכונת הדפוס, חמים ונפלא. התוצר המוגמר יהיה במצב הכי טוב שהוא יכול להיות, בין השאר, מפני שההוצאות לא רוצות להפסיד. גם להרוויח יכול להיות נחמד.
הוצאות עצמיות רבות – גם אם לא כולן – מצאו דרך לעקוף את הסכנה להפסד. הן פשוט משיתות את מלוא עלות ההפקה על היוצרים עצמם. לפיכך, הן גם לא דורשות זכויות על היצירה. במילים אחרות, הן בוחרות ברווח קבוע וידוע מראש, על פני סיכוי לרווח גדול יותר, במידה והספר יצליח בצורה מטאורית. אבל בינינו – הצלחה? רווחים? ועוד בלי מערך יחסי ציבור, שיווק והפצה משומן היטב? הסיכויים לכך אפסיים. אדרבא בשוק רווי, בו איש אינו מחכה לספרכם בעוד אלפי כותרים מתחרים על שטח המדפים בחנויות, בכל רגע נתון.
אז למה זה שוק אשליות? הלוא יוצרים ויוצרות יודעים למה הם נכנסים, לא? אז זהו שלא תמיד. הכסף הגדול לא מגיע אל ההוצאות בתשלום מסבים וסבתות שרוצים להכין ספר זכרונות מושקע לנכדים, או אוסף של סיפורים שסיפרו לפני השינה. הכסף הגדול מגיע מכותבים שחולמים להוציא את ספרם ולבנות לעצמם שם. לשם כך, ניתן לשכנע אותם להשקיע באיכות הנייר, באיכות הדפוס, באיורים ובעיצוב ולפעמים גם בעריכה ובתרגום. אלא שלקוחות שכאלה, ככל הנראה, לא היו עושים זאת אילו היו יודעים שזהו קרוב לוודאי מסלול חסר-תקווה.
לכן, ישנן הוצאות שמשקיעות מאמצים כבירים כדי לטשטש את הגבולות ולהיראות כהוצאה לאור לכל דבר ועניין. אצלן, אפשר למדוד חלומות בש"ח. ככל שהחלום יותר גדול והכותב/ת יותר מסונוור/ת, ככה אפשר להוציא ממנו/ה יותר כסף. במקרה הטוב, הלקוח שלהן יצא עם מוצר יפה ומושקע, שאין לו שום סיכוי להצליח. במקרה הגרוע, גם את זה אין. "ספרים" רבים יוצאים במסגרת זו כשהם לא ערוכים היטב (אם בכלל), מעוצבים ברישול וראויים לשמש רק כאנדרטה לכסף שהיה ואיננו.
אגב, הסיבה לסיכוי הנמוך להצלחה לא קשורה אך ורק לאיכות הספר עצמו. לפני שאיכות הספר מתגלית, עליו להגיע לקהל הרחב ולמשוך את תשומת לבו יותר מן הספרים האחרים. אך להוצאה בתשלום פשוט אין סיבה של ממש להשקיע את המשאבים הדרושים לשיווק הספרים ולהפצתם כראוי. מרגע שהספר יצא, נדרשים מערכים שונים לחלוטין מזה של ההפקה. אלו מערכים של יח"צ ושיווק, מסורתיים ומקוונים, ושל הפצה ומעקב אחר המכירות. מערכים שכאלה עולים כסף. הרבה כסף!
הטקטיקות של סוחרי האשליות
ככל שחולף הזמן, גם הכותבים התמימים ביותר לומדים להימנע מ"לוכדי חלומות" (או שקרוביהם חכמים וכנים מספיק כדי להגן עליהם). לכן הוצאות עצמיות מסוימות, מרחיבות את רפרטואר הפתיונות באמצעותם הן "דגות" את הפתאים. חשוב לציין – לא כל הוצאה שמספקת שירותי הוצאה עצמית היא רמאית, או "סוחרת באשליות". ישנן הוצאות מכובדות, שעובדות עם אנשי מקצוע מיומנים ומספקות ליוצרים את כל השירותים שהיו מקבלים בהוצאה רגילה, לרבות (והחשוב מכול) עריכה ספרותית ולשונית על ידי עורכים מוכרים בעלי ניסיון מוכח. הבעיה אינה ההוצאה העצמית, אלא האופן בו היא מתבצעת והסתרה של מידע הדרוש ליוצרים כדי לקבל החלטה מושכלת לגבי כתב היד שלהם.
הספר שלך התקבל
לא כל ההוצאות העצמיות חושפות את מהותן בקלות. ישנם אתרים של הוצאות עצמיות שנדרשת חפירה מאוד מעמיקה כדי למצוא אפילו רמז לכך שמדובר בהוצאה בתשלום. די באתר שכזה בשביל להדליק בראשכם נורה אדומה. בשורה התחתונה, הוצאות קונבנציונליות לא גובות כל תשלום מן היוצרים. אפילו כיום, כאשר גם הוצאות קונבנציונאליות עושות "השלמה מהצד" באמצעות הוצאה עצמית, התשלום יותר נמוך ולא מגיע לעשרות אלפים. אם דרשו מכם תשלום, או הסכם חלוקת הוצאות יש סיכוי מצוין שמדובר בהוצאה בתשלום.
נציגים של הוצאות כאלו יכולים להרעיף עליכם מילות חנופה והערכה ולספר לכם שהספר שלכם "התקבל" לפרסום. למרות שחנופה שכזאת נעימה לאוזן ולאגו, בייחוד אם כבר קיבלתם מספר מכתבי דחייה, לא התקבלתם – נבחרתם להיות קורבן פוטנציאלי. אם נתבקשתם לשלם אלפי שקלים ואף עשרות אלפי שקלים כדי לפרסם את ספרכם, אתם סתם קונים את פרסום ספרכם. יתר על כן, הוצאות רבות כאלה כבר מוכרות לאנשי ספרות, ולכן, גם אם תנסו לשווק ולפרסם את ספרכם לבד, תמצאו זאת קשה עד בלתי אפשרי לעשות זאת.
הכתיבה שלך נפלאה – את/ה חייב/ת להוציא ספר… על חשבונך
בתחילת הדרך, כאשר ענף המו"לות היה הרבה פחות נגיש ונהיר לאנשים מן השורה, היה קל יותר לשכנע אנשים לפרסם את יצירתם בתשלום. אבל כיום, הוצאות פרטיות שרוצות להרוויח כבר לא מחכות שתגישו את ספריכם בטעות. נציגיהן יחכו לכם בקבוצות כתיבה ברשת, בקבוצות שעוסקות בהוצאה לאור ועוד. שם ייתכן מאוד שתקבלו פנייה תמימה, לכאורה, ובה יחמיאו לכם על כישרון הכתיבה שלכם, ומשם ינסו לשכנע אתכם שיהיה זה בזבוז של הפוטנציאל הגלום בכם, אם לא תוציאו את ספרכם, אפילו אם עד כה כלל לא חשבתם על לכתוב או להוציא כזה.
טקטיקה זו דומה מאוד לטקטיקה של "ציידי כשרונות" שהיו נפוצים במיוחד בשנות ה-90 ובתחילת המאה החדשה (וקיימים גם היום במתכונות כאלה ואחרות). אלה היו מחמיאים לנערות ולנערים, או להורים שלהם ומשכנעים אותם שעם מראה וכישרון כמו שלהם, עליהם להפיק "בוק" מרשים בהוצאה ניכרת, כדי שניתן יהיה להציע אותם ללקוחות גדולים ומפורסמים. והרי מהם כמה אלפי שקלים בהשוואה לקריירה זוהרת ורווחית? מי שנפלו בפח, שילמו עבור בוק וזה בדיוק מה שקיבלו. לכן, לכאורה, אין כל הונאה, ובכל זאת, חלום הדוגמנות או המשחק היה ונותר רחוק כתמיד. היחס שבין תשלום עבור הפקת בוק ובין קריירה בדוגמנות ובמשחק הוא בערך היחס שבין תשלום עבור הוצאת ספר ובין קריירה ספרותית מצליחה. אגב, כיום, לאחר שהונאות הבוק נחשפו וידועות לכול, התשלום הועבר לדברים אחרים – אתר אינטרנט, דמי אחזקה של אתר אינטרנט, עמלת טיפול ועוד, אבל זאת כבר סטייה מן הנושא.
יוצא הדופן – לקטורה
ישנן הוצאות מסורתיות ומוכרות, שגובות סכומי כסף שונים עבור טיפול בכתבי יד שנשלחים אליהן ללקטורה. זהו נוהג חדש וקצת מבאס, אבל אם תשלום עבור לקטורה עוזר למו"לים להתמודד עם הוצאות הטיפול בכתבי יד חדשים, זהו קרבן מתקבל על הדעת. עם ההוצאות שגובות תשלום על הגשת טקסטים לבחינה נמנות הוצאות כגון: מודן (120 ש"ח), כתר (100 ש"ח), כנרת, זמורה, דביר (90 ש"ח), עם עובד (100 ש"ח) ועוד. יחד עם זאת, יש הבדל בין גביית תשלום סמלי עבור טיפול בטקסט, ובין תשלום של כל דבר בין 10,000 ל-35,000 ש"ח עבור הוצאת ספר בתשלום ועבור שיווקו.
תחרות סיפורים נושאת פרסים הוצאות
זה לא שאין תחרויות בעולם שהשתתפות בהן עולה כסף. יש בהחלט. אבל באופן כללי, תחרויות אמורות לתת לכם משהו, לא לקחת אותו מכם. כמו כן, פרס אמור להיות משהו שאתם מקבלים, לא משהו שאתם משלמים עבורו. זה פחות או יותר כל העניין. לכן, חשבו פעמיים (לפחות) לפני שאתם משתפים בתחרות כתיבה שעולה כסף, קל וחומר, אם הפרס הוא "הנחה משמעותית" בהוצאת ספרכם הבא, או משהו דומה. תחרות על "מי הפראייר והפתי הכי גדול" היא לא מסוג התחרויות שהייתם רוצים להשתתף בהן.
נעשה קשה עם הזמן למצוא פתאים שישלמו הון תועפות כדי לקבל הר של נייר מודפס במאות עותקים. לכן גם הטקטיקות של סוחרי האשליות נהיו יותר מתוחכמות. בתרגיל זה, אתם לא קונים פרסום של ספר – לפחות לא מיד. אתם, לכאורה, רק משתתפים בתחרות. אבל למעשה, אתם בסה"כ מסייעים להוצאה המארגנת להרחיב את מאגר הלקוחות הפוטנציאליים שלה.
האנתולוגיה – להתחיל בקטן
נגזרת נוספת של התחרות, היא האנתולוגיה: הוצאה, או אדם פרטי כביכול, מארגנת פרסום של אנתולוגיית סיפורים. כדי שהאנתולוגיה תצא לאור, נדרשים שני דברים: סיפורים וכסף. עבור הפרסום של סיפורכם באנתולוגיה תצטרכו לשלם, או "לתרום" כמה מאות שקלים. לעתים קרובות מצליחים לדלות סיפור או שניים מידיהם של סופרים יותר מנוסים וידועים. אלה משמשים כדי להעלות את הרושם שמדובר ביוזמה רצינית. למעשה, ענף הסיפורים הקצרים והאסופות כבר יצא מן האופנה לפני שנים רבות. בסיפורים קצרים, כמו בסיפורים ארוכים – אין שום סיבה שתתבקשו לשלם עבור פרסום הסיפורים שלכם. אם כבר, זה אמור להיות הפוך.
את/ה? קטנה עליך ישראל. את/ה צריך/ה לכוון לחו"ל!
אם כבר לקנות אשליות, אז למה להגביל את האשליות לישראל? למה לא ללכת על אשליות בינלאומיות? זה בדיוק מה שמציעות שחקניות מסוימות בתחום. אמרו לכם לא בכל מקום אליו פניתם? "זה בגלל שישראל קטנה עליכם. עם רעיונות וכישרון כמו שלכם, אתם צריכים לפנות ישר לחו"ל. חכו-חכו, אחרי שתצליחו בענק בחו"ל, כל אלה שדחו אתכם בארץ ימותו מבושה וחרטה! הם יצטערו שהייתה להם הזדמנות לפרסם אתכם והם פספסו אותה!" אם זה נשמע לכם מוכר, כדאי שתבדקו את עצמכם טוב-טוב. יכול להיות שאתם מועמדים מושלמים לאשליה נוספת, אם אתם לא תקועים כבר עם אחת.
איך מצליחים בחו"ל? פשוט מאוד! הסיבה שכמעט אף אחד לא עושה את זה, זה שאנשים חושבים בקטן. הסיבה שלא שמעתם על אף אחד שהצליח ככה, זה כי אנשים שעשו זאת לא רוצים תחרות! בלה, בלה, בלה… אנחנו נשווק אתכם בבולוניה, אנחנו נשווק אתכם באמאזון, אנחנו נשווק אתכם בכל הפסטיבלים הכי נחשבים בעולם! כלומר, אתכם ואת כל הפראיירים האחרים שנפלו בפח. אז מה אם גם בחו"ל אף אחד לא ממש מסתכל על מוצרים של הוצאות בתשלום? אתם טולקין הבא, אתם רולינג הבאה… יותר גדולים מהם. אולי אפילו יעשו מהספר שלכם סרט!
האם כל מי שמציע דברים כאלה מוכר לכם אשליות? לא, לפחות לא לגמרי. יש סופרים ישראלים שמצליחים למדי בחו"ל, בייחוד במזרח הרחוק. אבל כמו בהוצאה לאור רגילה של ספר בארץ, גם במקרה זה, צריך לדעת איך לעשות זאת. זה גם לא עובד עבור כל אחד ולא כל ספר מתאים. בדרך כלל, הצלחות מסוג זה קורות לסופרים מבוססים, שכבר בנו לעצמם שם. יש להם סוכנים ספרותיים מוכרים שמייצגים אותם ומחויבים להם. הספרים שלהם תורגמו במלואם ונערכו על ידי אנשי מקצוע מיומנים בשפת היעד, וכך הלאה.
פרופורציות
זה לא שסיפורי סינדרלה לא קורים. הם קורים. לפעמים יוצרים אנונימיים מתגלים לפתע ומצליחים בן-לילה. העולם גדול ואנשים רבים בו, ומבחינה סטטיסטית, כמעט הכול יכול להתרחש לפחות פעם אחת. אלא ש"סינדרלה" אינה אסטרטגיה קבילה. מדי שנה נשלחים בארץ אלפים רבים של ספרים להוצאות לאור. בעולם, המספר תופח למיליוני ספרים. ובכל זאת, רק קומץ של ספרים וסופרים מצליחים להתפרסם ולחדור בכלל לתודעה.
אומרים שאנחנו עם הספר, אומרים שכל אחד/ת בארץ רוצה להיות סופר/ת. אני לא יודע כמה זה נכון, אבל אין ספק שהחלום להיות סופר או סופרת משותף לרבים. אבל חלומות הם מוזרים. הם יכולים להיות הדבר הכי חזק בעולם ולקחת אתכם הכי רחוק שיש, ובמקביל, הם גם הדבר הכי שברירי ועדין שיש, ועלולים לנבול ולהתפוגג בקלות רבה. מטרתי כאן אינה לגרום לכם לוותר על חלומכם. נהפוך הוא – אל תוותרו עליו, לכו עד הסוף! אבל עשו טובה – טפלו בו היטב והגנו עליו, כדי שלא תתעוררו יום אחד ותגלו שהחלום שלכם איננו ובמקומו נשארה רק אשליה.
